פסק-דין בתיק ע"א 2763/05

לפנינו ערעור וארבעה ערעורים שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת רות רונן) מיום 31.5.05 (ת"א 17725/03) שבו קיבל בית משפט קמא כמעט במלואה תביעה כספית שהגיש המשיב 1 (להלן: " המשיב") נגד 3 נתבעים, בגין אי שמירתם של שני כתבי ערבות בנקאית שהופקדו בתיק בית המשפט, וחייב את המערערת ואת המשיבים 2-3 (להלן: " הבנקים") לפצות את המשיב בסכומי הערבויות, בניכוי 10 אחוזים בגין אשמו התורם של המשיב.  כמו כן הכריע בית המשפט בפסק הדין בהודעות לצד שלישי ולצד רביעי, הכל כפי שיפורט להלן.

1.         רקע

(א)                המשיב, שהוא עורך דין פעיל, הגיש לבית משפט זה תביעה בסדר דין מקוצר (ת"א  1460/99) נגד מי שהיה לקוחו, המשיב 7 (להלן: " מיכאל") לשכר טרחת עו"ד בסכום השווה ל-250,000 דולר, על יסוד הסכם שכר טרחה שכרתו ביניהם. בהסכמת המשיב קיבל מיכאל רשות להתגונן, כפוף להפקדה של ערבות בנקאית בסכום התביעה, והוא אכן הפקיד בבית המשפט ביום 6.2.00 שני כתבי ערבות בנקאית (להלן: " הערבויות"): האחד, על סך 600,000 ש"ח, שהוציא המשיב 2 (להלן: " בנק הפועלים"), והשני, על סך 413,250 ש"ח, שהוציא המשיב 3 (להלן: " בנק דיסקונט"). לאחר הפקדת הערבויות הסכימו המשיב ומיכאל להעביר את הסכסוך לבוררות לפני הבורר המנוח עו"ד נתן קנת, שנתן פסק בוררות וקיבל את תביעת המשיב במלואה. בקשה שהגיש מיכאל לבית משפט זה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 571/02) נדחתה בפסק דין מיום 20.11.02 שבו גם הורה בית המשפט לחלט את הערבויות לטובת המשיב. 

(ב)                משפנה המשיב למזכירות בית המשפט כדי לקבל את הערבויות לצורך מימושן, התברר לו שהן נעלמו; לאחר בירור גילה שהערבויות הוחזרו לבנקים ואלה ביטלו אותן. הבנקים דחו את דרישת המשיב לשלם לו את סכומי הערבויות מהטעם שאלו בוטלו, ולפיכך עתר המשיב לבית המשפט, במסגרת התיק שבו הופקדו הערבויות, להורות לבנקים לשלם את סכומי הערבויות, ללא צורך בהצגת הערבויות המקוריות. הבקשה נדחתה (לאחר שתחילה התקבלה במעמד צד אחד, אך לאחר מכן בוטלה ההחלטה לפי בקשת הבנקים).

(ג)         בעקבות הדברים האלה הגיש המשיב כתב תביעה לבית משפט קמא שבו תבע את שווי הערבויות - 1,094,279 ש"ח. הנתבעים היו המערערת והבנקים (להלן: " הנתבעים"). המערער טען שיש לקבוע שהערבויות לא בוטלו מעולם, ואין תוקף לביטול שלכאורה נעשה. נוסף על כך טען המערער שהבנקים ביטלו את הערבויות שלא כדין, שהמערערת התרשלה בשמירת הערבויות ואף הבנקים התרשלו באופן שבו נהגו בקבלת הערבויות ובביטולן. המשיב תבע גם את מיכאל. בית המשפט נתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.

(ד)        בכתבי ההגנה כפרו הנתבעים בתביעה בטענות שעיקרן הטלת האחריות זה על זה (המערערת על הבנקים והבנקים על המערערת) ועל המשיב. כל אחד מהנתבעים שלח הודעות לצד שלישי כדלקמן:

(1)        בנק הפועלים נגד המערער, בטענת רשלנות, ונגד אימו של מיכאל (להלן: " גב' אייזנברגר") אשר העמידה בטוחות נגד הערבות שהוציא, בעילה של שיפוי המתבססת על החוזה שהיה ביניהם ובעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

(2)        בנק דיסקונט נגד המערערת, בטענת רשלנות, ונגד המשיבים 5-6, הורי רעייתו של מיכאל, אשר העמידו בטחונות נגד הערבות שהוציא (להלן: " לוי"), לסעדים של שיפוי והשתתפות המתבססים על החוזה בין הצדדים, וכמו כן בעילות של מצג שווא, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

(3)        המערערת - נגד הבנקים, לוי, גב' אייזנברגר ומיכאל בטענות של  רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, מצג שווא והפרת חובת תום הלב.

(4)        לוי הגישו הודעת צד ד' נגד המשיב ונגד בנק דיסקונט וטענו לשיפוי, השתתפות ורשלנות.  

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית משפט קמא בחן בראש וראשונה את השאלה האם בוטלו הערבויות כדין והשיב בחיוב, דהיינו, הבנקים היו רשאים לבטל את הערבויות שהושבו אליהם.

(ב)        בשלב השני, בחן בית משפט קמא אם הבנקים התרשלו כלפי המשיב שלצורך העניין היה לקוחם בכך שביטלו את הערבויות, ומצא שהבנקים הפרו את חובת הזהירות שהייתה להם כלפי המשיב, מפני שלא בררו, עם בית המשפט או עם המשיב, שהערבויות אכן הוחזרו לשם ביטולן. אין צריך לומר שרשלנות הבנקים גרמה למשיב נזק כדי סכום הערבויות.

(ג)                  בעניין המערערת קבע בית המשפט כי הייתה לה חובת זהירות כלפי המשיב, שאותה הפרה כשהשאירה את הערבויות בתיק בית המשפט, וכשלא נקטה אמצעי זהירות פשוטים כדי לשמור על הערבויות ולמנוע את היעלמותן מתיק בית המשפט. הפרתה של חובת הזהירות גרמה למשיב נזק בשווי הערבויות.

(ד)        באשר לאשמו התורם של המשיב קבע בית המשפט שהוא אכן התרשל, מפני שחזה שמיכאל עלול לגנוב את הערבויות ולא עשה די למנוע זאת. עם זאת הדגיש בית המשפט שהאחריות העיקרית להיעלמותן ולביטולן של הערבויות רובצת לפתחם של הנתבעים. כאמור בית המשפט העריך את אחריותו התורמת של המשיב בשיעור של 10 אחוזים.

(ה)        בסיכומו של דבר קיבל בית משפט קמא את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם למשיב את סכום התביעה (לגבי הבנקים כל אחד לפי חלקו), בניכוי 10 אחוזים בגין אשם תורם של המשיב. ביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם חילק בית המשפט את האחריות באופן שהמערערת חבה בשני שלישים, כל-אחד מהבנקים בשליש אחד מחלקו בתביעה.

באשר להודעות לצדדים שלישיים ולצד רביעי: בית המשפט קיבל את ההודעות לצד שלישי ששלחו בנק דיסקונט ללוי ובנק הפועלים לגב' אייזנברגר, וששלחה המערערת למיכאל, ודחה את ההודעות לצד שלישי ששלחה המערערת ללוי ולגב' איזנברגר. ההודעה לצד רביעי ששלח לוי למשיב ולבנק דיסקונט נדחתה.

3.         הטענות בערעור ובערעורים שכנגד

(א)                המערערת טוענת שהבנקים ביטלו את הערבויות שלא כדין, ועל כן הם אחראים לנזק שנגרם. לטענתה היה על הבנקים לנהוג בערבויות כאבידה שהגיעה לידיהם ולהחזירן אליה. לחלופין, המערערת טוענת שגם אם תוטל עליה חבות כלפי המשיב עדיין אין שיעור חבותה עולה על שיעור חבותם של הבנקים שאחריותם מכרעת, וכי בד בבד יש להגדיל את שיעור האשם התורם שנקבע למשיב, ולקבל את הודעת צד ג' שהגישה המערערת נגד נותני הבטוחות לערבויות הבנקאיות (הגב' אייזנברגר ולוי).